מסירת תשובת הבדיקה הפתולוגית למטופלים, מאז ומעולם, היוותה שלב רגיש.
המטופלים ששפר מזלם, שחררו אנחת רווחה או חייכו חיוך רחב עם מסירת התשובה לידיהם, ואילו המטופלים שאובחנו עם גידול ממאיר, הופנו לטיפולים נוספים (במקרים בהם הגידול כבר התקדם לקשריות הלימפה האזוריות), או, נאלצו להמשיך בחייהם תחת איום החרב המתהפכת מעל לצווארם. היו גם מקרים מצערים שבהם נתגלו גרורות מרוחקות והסיכוי היחיד להציל חיים היה טיפולים מורכבים יותר כבון כמותרפיה או טיפולים ביולוגיים.
רק מספר שנים מאוחר יותר, כשהקמתי את הקליניקה שלי, הבנתי כי אותם מטופלים מהווים את קצה הקרחון, וכי חלק ניכר מתחום נגעי העור כלל אינו מטופל על ידי גורמים השייכים למערכת הבריאות.
הפיתוי להסיר נקודת חן (או, בשמה הכללי "שומה") ללא כאב, ללא ניתוח ומבלי להמתין לתור אצל הרופא בקופת החולים, מציב בפני המטופלים פיתוי גדול. נכון, אמנם לא כל שומה עורית שייכת למשפחת הנגעים הפיגמנטריים או הנגעים הטרום-סרטניים המחייבים דגימה, אולם יכולת האבחון של נגעים השייכים לקבוצה המסוכנת נרכשת רק לאחר שנות הכשרה רבות. אין דבר מסוכן יותר מלפנות לגורם שאינו מוסמך או לנסות להסיר את השומה באופן עצמאי. לעיתים קרובות, במכונים החיצוניים, נעשה שימוש בצריבה (או במכשור לייזר על סוגיו השונים) למטרות שאינן מאושרות על ידי משרד הבריאות ואף מסכנות את המטופלים. למשל, שומה בעלת פוטנציאל לממאירות העוברת טיפול מסוג זה, עלולה לעבור בהמשך הדרך התמרה סרטנית, ולכשתרים את ראשה מבעד לצלקת הטיפול המצניעה אותה, הדבר עלול להיות מאוחר מידי עבור המטופל.
המטופלים, אולי, מבינים שקיצור הדרך הזה מסוכן, אבל מערכת הבריאות המסורבלת מציבה בפניהם מכשולים.